דו"ח WWF מדגיש שישה פצעים סביבתיים מתחת לגלים הנגרמים ממשבר האקלים

ההערכה היא כי 80-100% מאוכלוסיות מוני המעריצים אבדו לאחרונה במהלך עלייה פתאומית בשיעורי התמותה בספרד, איטליה ואזורים אחרים באגן הים התיכון, בעוד 30% מכל האלמוגים האדומים נהרסו בסערה אחת.

הטרופיזציה הים תיכונית משתוללת, כשהטמפרטורות עולות 20% מהר יותר מהממוצע העולמי, דגים נודדים, מינים פולשים מופיעים בעוד מינים מקומיים נעלמים, כרי דשא אנגוספרם ימיים ושוניות אלמוגים נהרסות ואוכלוסיות מדוזות מתפשטות. ההשלכות הנ"ל של משבר האקלים על הים התיכון מתגלות בדו"ח האחרון של קרן חיות הבר העולמית שכותרתו "השפעת שינויי האקלים בים התיכון: שישה סיפורים מים מתחמם יתר". הדו"ח מפרט עוד את שש ההשפעות העיקריות הבאות של שינויי האקלים על הים התיכון:

טמפרטורת המים המוגברת יוצרת תנאים "טרופיים"; התוצאה היא שמינים מקומיים נעקרים או מתים.

כמעט 1,000 מינים זרים חדשים (126 מתוכם דגים) נכנסו לים התיכון וגרמו לירידה באוכלוסיות הילידים. במימי ישראל, אוכלוסיות הרכיכות המקומיות ירדו בסביבות 901 TP1T, בעוד שמינים זרים, כולל דגי כף הרגל הערביים, מהווים כיום 80% מהתפיסה בטורקיה. במקביל, מינים מהדרום, דוגמת הברקודה והגרב הערבי, נתקלים כעת בחופי ליגוריה בצפון איטליה.

חלה התרחבות משמעותית של אוכלוסיות המדוזות, במיוחד באזורים הדרומיים, שחוו פיצוצים אוכלוסייתיים תכופים יותר ויותר. דיג יתר לטווח ארוך צמצם באופן דרסטי אוכלוסיות של מיני דגים שהתחרו בעבר במדוזות על מזון, וכיום דייגים מסוימים תופסים יותר מדוזות מאשר דגים.

כרי דשא דשא נפטון מאוימים על ידי מים חמים יותר ויותר ועליית פני הים, שהשפיעה הרסנית הן על המגוון הביולוגי והן על אחסון "הפחמן הכחול" - כלומר הצמחים הימיים שסופגים פחמן דו חמצני מהאטמוספירה. ההערכה היא כי כרי דשא נפטון מאחסנים 11-42% מפליטת CO2 של אזור הים התיכון.

כ 301 TP1T מכל האלמוגים האדומים המורכבים מגורגוניאנים, או מעריצי ים, בים הליגורי נהרסו בעקבות סערה אחת באוקטובר 2018. יתר על כן, סוגים רבים אחרים של אלמוגים התורמים למערכות אקולוגיות ים תיכוניות מורכבות נהרסים על ידי תופעות מזג אוויר קיצוניות עם תדירות הולכת וגדלה.

על פי הערכות, 80-100% מאוכלוסיות מוני המעריצים אבדו לאחרונה בספרד, מאיטליה ואזורים אחרים עקב עלייה בשיעורי התמותה. רכיכת דו -קנים זו, הרכיבה האנדמית הגדולה ביותר בים התיכון, מספקת מחסה ל -146 מינים קטנים אחרים.

דו"ח ה- WWF מציין את הקשר המסוכן בין ההשפעות של שינויי אקלים מצד אחד, לבין אלו שעוררות לחץ אנושי ישיר על החיים הימיים, באמצעות דיג יתר, זיהום, פיתוח חופים ושיט, מצד שני.

אמצעי מכריע הדרוש לעצירת ההשפעה השלילית שלנו על הים הוא יצירה וניהול יעיל של אזורים מוגנים ימיים (MPA). כיום, שטחים כאלה מכסים 9.68% בלבד של הים התיכון, מתוכם רק 1.27% מוסדר באופן מהותי. לאחרונה, מחקר של יוזמת הים התיכון של WWF ציין כי יהיה צורך להגן על 301 TP1T של הים התיכון על מנת להתחיל לשקם את המערכות האקולוגיות, לאפשר לאוכלוסיות הדגים להתאושש, להקל על השפעות שינויי האקלים ולהבטיח דיג ותיירות בת קיימא וכן ביטחון תזונתי ושגשוג לקהילות המקומיות. Panagiota Maragou, מנהל השימור ב- WWF יוון, ציין, "אנו שואפים להגן על 301 TP1T של הים התיכון באמצעי ניהול אפקטיביים על מנת להפחית את הלחץ על מערכות אקולוגיות ולסייע להם להפוך לעמידים בפני משבר האקלים, תוך חשיבה מחודשת על הדרך שבה אנו משתמשים במשאבי טבע ".